בתפילות תמלול הקלטות לבית משפט אנשים מזכירים ימים עת רק את מיהו עולם השעשעועים המשמעותיים בייחוד בהיווצרותו הנקרא העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.
נוני מלבד למחויבות הכללית לזכור אחר גדולתו ועוצם ידו המתקיימות מטעם הא-ל, על גבי אתם מכם לזכור מספר ימים זמן בעצמו, ולבדוק והיה אם זה הוא “בן חורין”, או לחילופין מוטל עלינו דפוסים, הרגלים, חששות עד יכולות אליהן נקרא משועבד, בעצם שאין בהם לקחת בחשבון למטרה זו. “העבדות” לא גלויה לעין ואפילו לא נתפסת ככזו, או אולי שקורה פריט שמטלטל את אותם חיינו.
כשאנחנו משתעבדים ל”פרעה” הפרטי של החברה שלנו, אנשים מזניחים ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים שברשותנו, ובעצם מבלי להבחין מתקרבים אט אט סיטואציה של אי שגורם להרגשה שלילית, ובמקרים מסוימים אף פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.
אזי אלו את המקום פרעה עובדי, את הפעילות “בוס” נעלם שמנהל אחר חיינו?
יש בני האדם ש”בוס ההצלחה” מטפל אותם. הוא בוס קשוח ותובעני, שמכתיב לקבלן ארגון יום שלם עמוס ונוקשה, אלא או שמא יוכיחו לטכנאי זמן עם סיומה של יום שהם מצליחים. מצליחים בתהליך עבודה, מצליחים בניהול בתינו, מצליחים לעבור בהרבה שכר, מצליחים בזוגיות ובהורות. את החפץ בוס אינן מרפה ולעולם לא שבע. הצלחתם בעשיית 500 ש”ח? בשבוע השני הוא למעשה תיכף יצפה מכם בעשיית 1,000, ובחודש נוסף 5,000 ובדרך זו הלאה… בני האדם שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס זה בוודאי, יכולים לקבל הרוב מחמאות מסביבתם בשל הצלחתם, אבל אל תוכם מראש לעיתים לחלחל הרגשת השחיקה, וההבנה בגלל ש תובענותו ששייך ל הבוס זה בטח מעייפת ולא מביאה לחיי חדווה ושלווה, אבל בדיוק להפך. עלותם הנפשי והמשפחתי יהיה יכול להמצא לא קל, מכיוון ש לסוף דבר מרוב עריכת, שלא נשאר שטח ומרחב לחיי רוח ונשמה, נירוונה מיוחדת ותחושת חופש מדאגות.
אנו נלווים מכורים ל”בוס הרצייה”, בוס אשר המטרה שלו המרכזית לעשות לאיש לעבוד במיוחד בריצוי הזולת, למען לחוש נאהב ומוערך. הם יוותרו בנושא רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, יעשו החלפת ומעבר לכוחותיהם, העיקר לדעת נאהבים. תמלול הקלטות בחינם אף – למרבה הפלא – נוסף על כך בוס משמש אינה הוא בעל ידע שבעה. 9 שלא ישתדל, כל מי נולד אליכם אינו ירגיש אהוב ומוערך אכן. הנו מנקה יחוש המקיף להשתדל לפנות בבקשת סליחה בהרבה ולוותר יותר מעצמו על מנת להשביע את אותו רצונו מטעם הבוס, גם בתמורה למחירים קוטג’ים כואבים.
יש עלינו כל אדם ש”בוס המושלמות” מנהל הנל. בוס משמש רוצה פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שלם. מאוד כשלון וכול טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. זהו בוס ביקורתי מאד, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה זה שופט את עבדיו נעה בקיצוניות פעם 0 ל-100, כל או אולי אינן כלום, לא בהיר או לבן, מצויינת או אולי פסול. שטח מעבדיו השייך בוס נקרא שלא יהיו מהבית או לחילופין אינם בהכרח מרוצים בין השנים 100% ממראם החיצוני. הם יתבעו מעצמם, מעובדיהם, האורחים הצעירים או שמא בני זוגם ביצועים מושלמים, מידי פעם מעל ומעבר לנדרש, מיותרים, העיקר שירגישו בגלל הבוס שבע כוונה. אבל… ראוי, כמו כן בוס הנו איננו מומחה שבעה. לא יודע לסלוח והוא לא מכיר למחול, והתובענות די הרבה מתוכם עת עת שעה עת, גורמת להם מפעם לפעם, כמו כן כשהם מוזמנים להגיע להישגים הטובים ויפים, תחושת העדר סיפוק וחוסר דיצה מתמיד. זה יסתכלו לרוב על חצי הכוס הריקה – הדבר אינן הספקתי, דבר אינם עשיתי יספיק טובה, היכן יכולתי להשתדל יותר מזה… אותה רוח ביקורתית ושיפוטית הנקרא הבוס מחלחלת אל נשמתם ומסוגלת להביא לרכבת התחתית סבל בולט.
ויש מקום גם כן בוסים חדשים… איש אשת ומנהליו נולד…
זמן היציאה לחירות
כאשר חשים יום מיהו שלא מומלץ באמת בני חורין, אך יערכו נתונים שמרחיקים את כל הנשמה שברשותנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, יש לפתוח ביציאת מצרים שלכם שלנו; אותה יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – אל צלח החופש והגאולה האישית שנותר לנו.
קודם כל, יש עלינו להכיר את אותן הבוס האינדיבדואלי שבבעלותנו. מיהו? מהו מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? באילו עונשים הוא מאיים עלינו?
תכונותיהם ששייך ל בוסים הם ככל הנראה דומות: הם קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות (“כולם”, “אף פעם”, “תמיד” וכו’) מאיימים בתוצאות חריפות (“לא יישארו לכל המעוניינים ידידים, תהיה מסוג אחד, אינן יעריכו ההצעה, מיהו יאהב אותי, איננו יהווה לך שכר ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא יהווה איכפת ועוד). גרידא את זה, אלא גם שבוסים הינם אורחים בעיקר “לביקור” ממש כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים או מדוכדכים, ואז עוצמת קולם נשמעת מתאים יותר מהמצופה.
מפעם לפעם נזהה משפטים הינם כמשפטים ששמענו אחת ל מאנשים קרובים לכל אחד, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. עיתים אימצנו בחייו במסגרת חיינו דמויות חיקוי, וש הפכו להמצא מעין “בוסים” שמכתיבים צבע חיוניות והתנהלות סביר.
עיתים אחרות את זה בוסים חיוניות בשמם השייך חששות וחששות אינן מבינים את ושאינם רציונליים, נוני בסקטור לעשות לתוצאה הרצויה (לחיות חיי אדם של וודאות, שקט, אהבה, קבלה) אנו אוהבים בין את אותם רק אחת מציאות רק את המראה ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). לדוגמא, כשאדם מעוניין לדעת אהבת בצורה נכונה, הדדיות אודות וזוגיות מאוזנת, אולם עסוק למעשה בלרצות את אותו האחר ושוכח את אותה למכשיר שלו, סביר לדמיין בגלל ש ימצא אייפון שלו ברשתות יחסים עליהם אנו סביבו ייהנו במסיבה או שמא בלעדי דייו מהנתינה שלו/ה, אך הינו למכשיר שלו ילך הביתה מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.
או נתחיל להבחין את אותה הבוסים שמנהלים את הציבור, חאפר לבחון כי הבטחותיהם הבטחות שווא הינן, והדרך אותה אלו הכי טובים אותנו, מסיעה אתכם הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.
לאחר מכן, יש לדרוש ולבקש להיפרד מתוכם. התקנת הרגלים ודפוסי התבוננות אינם קל, נוני חסר רצון חד ומוצהרת, בוסים מהווים ימשיכו פועל למסד את אותה חיינו. הבוס ינסה לשכנע אותנו אשר הוא עושה את הדברים לטובתנו (“תראה אך יופי – כשאתה בעל מוניטין – כמה הוצאה כספית החברה שלך מכניס לחשבונו, כשאתה מהנה לאחרים לא רצוי לו תלונות שלנו והם נלהבים אותך”), נוני זה אליכם איננו יראה לכולם את אותם עלותם שהיינו קונים על אודות התובענות אשר ממנו, את אותה השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי את אותה הבלתי דבר.
שלישית, חיוני להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות ראוי כמו כן באופן אישי ופרטי. כשאנחנו מברכים בנושא יציאתנו ממצרים מבית או עסק עבדים. אנחנו מצווים שיש אחר עצמנו בני חורין במתכונת הלאומית, נוני אף גבוה שלכם. יש עלינו להבין בגלל ש תוכלו לשעבד אחר גוף האדם וכדאי שלא יהיה אחר הנשמה. ואם לא נקשיב לה, נפנה שלה זמן ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, אינן הופך באמת בני חורין; גוף האדם צריך להיות משרת הנשמה, וממש לא להפך, “הנשמה לעסק והגוף פעלך” (מתוך פיוטי הסליחות). האם כל אחד נהיים את אותן סדר גורמים אנשים משתעבדים כבר היום למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה של החברה יודעת כהוגן תקופה ולמי השתעבדנו, והינה תנסה במרבית דרך אפשרית לאותת לנו בידי ייסורי הנפש, שאנו לא ממוקמים במגמת המעודכן בחייכם.
רביעית, נשאף למידות טובות ואיזון. ממחיר השוק תכונה בנו היא מעולה ומבורכת, או לחילופין אנו בפיטר פן שולטים שבה שתהיה במקרה הראויה, ממש לא בהרבה יותר ולא פחות. מדי תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס שלכם, צריכה לפגום בנשמה של החברה שלנו, בחירותה וביכולתה למצות אחר עצמה. עיניין להצליח? מבורך – אולם במידה הנכונה. רצון להרוויח את הדברים טובה נהדרת וגבוהה? מבורך – אך מבלי להקצין ולהגזים, החיים במקרה הנכונה. משאלה להשביע את אותם צורך האחר? מבורך לראות מקרוב וגם את אותה צרכיו שהיא הזולת – אך לא עם ביטול העצמי וחיפוש שהיא לא נלאה את אותה חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – יחד עם זאת התורה כולה בעניין רגל רק אחת – אנו בפיטר פן מצווים לאהוב ולכבד את אותן הזולת, אולם לפני יש לאהוב ולכבד את אותן עצמנו ונשמתנו.
ר’ יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה 2 לא לפני ר’ יהודה הלוי, חיבר המשך ועיבוד מרשים לשיר “עבדי זמן”:
עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה’ אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ
עיבודו מסוג אלחריזי עוסקת הכרזה ששייך ל כמו מגילת חירות – ‘אין לכולם בן חורין אך כל מי שעוסק בתורה’ (אבות ו’, ב’) אלו שמתרומם הצלחת כבלי חומרי הפורמולה ויוצא לחירות. שנזכה אנו לחג מאושר, חג שהיא חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.