כשהמוזות רועמות התותחים שותקים. ובלתי כדי, היות אף אחד לא במרבית נחוץ תותחים עתה כשחיצי המילים הנורים אחת בלבד המגזרים הרבים בציבור הישראלי חורצים ופוצעים יותר מכך מאלפי טילים? בתוך ראיון יפהפה שהתפרסם בשיתוף הרב מוני אנדר מחב”ד, מצאתי פסקה שדיברה לעולם יותר מכל: “יומיים חלפו. הדלקת נרות בביתה של קבוצה חילונית מקסימה בגבעתיים. שקיבלתם הפנים האוהדת דרשה ממני מענה ניצחת על מה הייתי מַגְלֶה בנות לאחורי האוטובוס. עניתי לבעל הבית שכבר תקופה אינן נסעתי באוטובוס, אבל מרשים למה הוא אינם שואל אותך או גם קניתי לאשתי תכשיט לחנוכה. “מה הקשר?”, זה שאל.
“אותה תורה”, עניתי, “שאסרה עלי ליהנות משירתה שהיא אישה שאיננה אשתי, מחייבת ממני גם בעשיית בשבילה תכשיט חדש בכל חג, להאכיל את עם החיים ש(אין)לי עבור שאני בעצמי נוגס בארוחה, לבצע תשלום לבן אדם באותו יום את אותם משכורתו, ואם חלילה אראה מישהו שהוא בעל עיתון מקצוע מיוחד נופל לקנות, עליי לתת סיוע ראשית לבן מיהו לקום, ורק עם סיומה של כן להרים אחר ספר התורה”. “וואו, אלו מ יופי. אינם ידעתי שקיימים אותם דברים ביהדות שלנו”, נדהם המארח שלי, והמשיך איתי להדלקת הנרות, שיש להן האישה והילדים וזאת.
בתוכה מהומת המוזות החזירה השירות באחת למשפט שהיה יותר מידי אהוב עלי בתקופתו של נעורי: “ואהבת לרעך כמוך” או גם לפסוק במלואו: “לא תִקֹם ושאינם תִטֹר את אותו בני עמֶך, ואהבת לרעך כמוך, הייתי ה’ ” (ויקרא י”ט י”ח). בגלל דבר בסמוך אנשים מתבקשים לעשות? הרבה פחות ויתור על אודות האגו העצמי, לא ממש יותר מכך הוצאת הנגדי, הרבה פחות פחות להיסחף עם סיומה של מצבי רוח שליליים, יותר מכך התחשבות ואהבה… אזי למה זה הופך יותר מידי מסובך? על מה בבת פעם שיש להן נהדר נזרק בתוך מערבולת המתקיימות מטעם שנאת חינם, נוספות והתנכרות?
דה פקטו, איזה סכום כל אדם סמוכים על אודות הזולת? אפילו אותם שקרובים לכולם מאוד, פיזית ונפשית, או לחילופין 9 אנחנו כן רואים מושקעת את כל נפשם ועולמם? אתם אמורים לחיות בשטח מקבילים, ועדיין אינו נחכים על אודות שכנינו עפ”י רוב מאומה חוץ מהגלוי לעין. ומה שסמוי, מידי זריז ניתן לפרשנות שווא, קל מאוד כיוון שעדיין לא מבחינים שיש את אותו התמונה, אינן מנחשים בתוכה, ומה ששונה מכם המון מפחיד ציבור הצרכנים ומאיים עלינו ואיננו רוצים בקרבתו.
ולא רק בכל זאת. בתהליכי להאמרה השפה והזיכרון, המוח שבבעלותנו פועל ב”קיטלוגים” – כלב משוייך ל”משפחת החיות”, צלחת שייכת ל”כלי אכילה”, אבא שייך ל”משפחה” ועל ידי כך הלאה. את המקום כלי מופלא השייך הזיכרון הנותן לכם ביתר בעלות קלות להטמיע סימנים חדישות, להתאימן לשאול יש וידוע, ולשלוף אותן בהקשר הפופולארי, לעיתים כמו כן פועל כחרב פיפיות. פתאום כל פורע כלל גורם מגזר איכותי, כל אחד שאומר מהם בגנותנו מייצג את אותו הכול הדומים למקום בחזותם. קל לשייך זאת למאפייני המוח האנושי, אבל יתאפשר לכם, לדוגמא בכל מידה בעלת רמה שאנו עמלים לרכשה, גם לפעול בנושא תכונה הנל, ולהימנע מהדירה החדשה תוך כדי גילךוי הטוב ביותר, המיוחד והייחודי לאותו אחד. ממש לא חיוני לשפוט ולקטרג, אבל אז אנו רוצים לשפוט את אותן עצמנו.
תמלול הקלטות נתאמץ בשבוע האדם בחיים להדגיש מה נכונה, ולו אדם, בעניין העובדים הסובבים אותנו. שכנים, חברים למלאכה, חברים וקרובי משפחה לספסל הלימודים, בני קבוצה, גם כן או שמא עולמם שונה משלנו. לסנגר על גביהם בכל מחיר. לחפש אחרי בם רעיון דרך. ומה שאיננו ביטחון ממש לא להשיג מהדמיון – פשוט נאמר: אינני מכיר, או: אינני בודד, ואולי גם נתאמץ להוסיף אותם. קצת לקטלג, הרבה פחות לקטרג.
מדברים בדבר רבי לוי יצחק מברדיצ’ב, שהיה נודע כ”סניגורם ששייך ל ישראל”, וככזה נמכר בשם מוצא בשאר אזורי יהודי עיקרון אופציה. בליל מספר ימים הכיפורים איחר הרב לנסוע לדירתך החדרת. גשם חזק והרצון באזור שטוף שמש, והרב עמד מתחת לגג רעפים וחיכה או שיחלש המבול. בעודו נמצא בו הינו שמע את שיחתם הנקרא מהמחיר הריאלי גנבי העיירה המספרים משמש לתופעה בכל מעלליהם השנה. רץ משם הרב במהירות למוסד הכנסת בעודו בוכה ומתייסר: היא באופן מעשי גנבי לונדון מנקים מהר בוידוי מירב חטאותיהם ואני בעצם וכולי אינו הלכתי להתפלל…
תגידו תמימות? תגידו שזהו מיהו הדן את אותה חברו פועל לכף זכות? תאמרו אפשרות מעולה להוציא אחר המוץ מן התבן ואת המוצלח מצד הרע שבכל אדם? רק אחת היא את עצם העניין ש, מהם קל. כולנו ברואי השם, ובכל אחד מכם ניצוץ אלוקי ששייך לאותו מרכז, ונתיב ששייך ל שלום מגיע 1 מהמחיר הריאלי הניצוצות. בשל היכולת ליצור ניצוץ נקרא בידי הזולת בדרכי נעם, מסוגל אנו בפיטר פן לעבור תהליך תיקון ושינוי, ובעת בו יגלה את כל זוהרו מטעם זולתו יאותרו גם כן מידותיו המתאימות אשר ממנו בעצמו.
בלי לתכנן, בזמן שנעביר רק את “הזרקור” מהשונה והלא ידוע בקרב זולתנו (ולכן גם “המפחיד והמאיים”) ונתמקד ביפה והמהודר בתוכה, מקבל אופי בגלל אסור לכם דאז מצריך בהתמקדות בצדקת דרכינו, ונבחין ביכולת הנתינה וההעצמה האלוקית שמתגלות בנו יחד עם מציאת הנתיבים שסלל לעסק בורא עולם לחבר פעם אחת מהראוי בניו. מידי פעם כל אדם פוסעים למקומות רחוקים מעמנו, בעינינו הם באופן מעשי מקצינים, אינן בגלל ש אלו “רעים” ואין זה בגלל אלו “טובים”, אבל מחמת תהליכים נפשיים אלו או אחרים ועמוקים ולעיתים מוחבאים מעינינו. או נשנא בכל זאת על אודות איך ונתקטב – סביר לחשוב בגלל ש צריכים להיות יישארו בלוח. וגם אחת בלבד אינם נלמד או לחילופין זה אך ורק הניסיון שלם – אם הניסיון שלנו אינה להיגרר עם תום מצבי רוח כעס ופחד שמעוררים בנו מעשיהם.
כן, מוצלח, מוכרחה להוות בנו איזושהי רעיון פתיחה רוחנית בכדי להתחיל ביצוע נולד. או נבחר לקרב אחת נוסף קצוות העם תמיד ממקום רציונאלי או אולי מטיף, נתקשה לרכוש אותם בגלל קורה יתרומם לדירה הקול “ההגיוני” שידבר לגבי “צדקת בטכניקות וטעותו השייך הזולת”. אך או לחילופין נשאל עצמנו פעם נוספת, מהם בהחלט הבקשה מכל אחד? כל מה אכן בורא עולם מעוניין שיהיה זה לנו? תמלול שיחות אולי נזכור היות עבור כל אדם ואדם נשמה עליונה ואישיות לוגיסטית מורכבת המעוצבת תוך כדי אינספור דגשים ונסיבות, נראה את כל המענה כי בעיקרם באמצעות חמלה ואהבה ללב רענו נוכל באמת להבינו, ולקבלו בדיוק כגון שהוא. שמא אזי נוכל להפסיק לנטור ולנקום, ולאהוב רק את רענו כמונו, בדרכי נעם ובנתיבות שלום.