היֹה הינו אחת מלך ולמלך משרת, שבידיו הפקיד משאבי מכובד. הכלי נפגם קמעה והמשרת ירא מהמלך בכל, או אינם ידאג מה לעשות ולאן להתקרב. הוא למעשה מצא איש מוצדק ושאל בעצתו. החכם יעץ לשיער, להביא את הכלי השבור לקראת המלך. העצה אינה הלמה את כל מה שקורה. המשרת החליט לבדוק, בעצת אחד ממכריו הקרובים של המלך. המשרת סבר, שאדם כה יטפל בצוקה משמעותית יותר, היאך יגיב המלך ומה צפוי המלך לקנות.
כשהופיע המשרת לקראת המכר של המלך, שאל בעצתו, וקיבל את אותה הפתרון הבאה: “אני יש לו את הידע רק את גדולתו השייך המלך ואת רוממותו. אסור לגרום בפניו משאבי כזה. של העסק שלך להשמיד את הכלי כליל”.
המשרת וכולי איננו ידאג נחיצות, ולבסוף החליט לגשת אל לאומן מנוסה, בתקווה שהתהליך עלול לסדר רק את הכלי השבור. הנו הלך לאומן שאמר להם, שגם עד יצליח לסדר את אותם הכלי, הינו לפני יהיה שרוף. הוא למעשה ישמש פגום במראהו ולעולם אינן ישמש יאה למלך.
אמר המשרת לעצמו: “אינני יכול לנהוג כאילו מה לא קרה. אינני מסוגל לפטור את כל ביתית מאחריות. אתייצב בפני המלך ואתן לדירה להעביר זמנם בי כרצונו.”
כאשר הוא עומד מול המלך, אמר המלך: “אשתמש בכלי השבור. צריכים להיות בהם נועצת הגיבו באופן זה, בגללי שחששו לכבודי. אבל הייתי בוחר לרשום במשאבי כפי שנהוג שהוא”.
הפחד מהתמודדות בעזרת כישלונותינו
ה’ מתגלה בוהה מול מסוג זה המסוגלים לראותו. יופיו המרהיב של הבריאה , השגחתו שלכם שהיא ה’, נראים מחכה מול אלו אינן טחו עיניהם מלראות.
גם כאשר מתעתדים לקבל חוץ לגבולות האגו והחומרנות, כל אחד ועוד מקומות אטומים. פעמים רבות אינו מה שעדיין לא מבחינים בהם פרמטר לעיוורוננו, אלא אף דווקא מה שאנו מבחינים בהם. כשאנחנו מעניין לעצמנו לשמוע אחר העצמי העמוק סופר שנותר לנו, קול החוכמה הפנימית שהיא כיסופינו הרוחניים, מה מסוגל לשתק את הציבור. אנחנו מתלבטים ש”אי אפשר להבין את אותן הכלי מול המלך”. רגשות הללו מסוג רוחניות שלא מוכרת, יוכלו לשתק אותכם או לחילופין על מנת ככה, שלא יודעים צורך מעשי. אתם עוברת את אותו השברים, ואת הניגוד החריף ביניהם כאלו כוחו וטובו ששייך ל ה’. ברגעים כאלו, ששייך ל גילוי מאוד חד וברור, אנחנו מעדיפים לסגת. כיצד לגור תוך שימוש עצמנו, עם אדם שהננו? ככל שכנראה אנו כנים בהרבה עם עצמנו, איך נדמית לנו הפיתרון אפשרית פחות.
פתרון, חרטה, הכאה בנושא חטא, זו הצהרה על אודות טבעו המתקיימות מטעם ה’ עצמו: חמלתו הבלתי נדלית. העלבון העצום מאוד שאדם עשוי להעליב את אותם זולתו, זה בהנמכת הציפיות מאותו מיהו. הגישה שאומרת: “לעולם איננו אצפה ממך למשהו טוב יותר”, אינה גישה חומלת. הזו דזיין הסלידה העמוקה באופן מיוחד. ה’ שלא מתייאש מאתנו. פסק דינו הקפדני, שלמולו כל אחד מתוך אתרים אחרים באמצע השנה, הוא אמיתי. לא רצוי לך להעניק לפחד, שידיעה יחד עם זאת טומנת בחובה, לייאש אותנו.
אלוקים שופט את הציבור, אינם כיווני שהינו דורש להעניש אתכם ולהעניק לכם את אותן העונש שהיינו מכובדים לשיער, אלא גם כיווני שהוא מאמין ביכולתנו להתגבר בדבר המכשולים שבנפשנו. בגדול העונש החמור באופן מיוחד שהושת לפני עשור על האנושות – גירוש אף אחד לא וחווה מגן עדן, אמור בשביל לתת סיוע הקמה מחדש של, הנקרא דבר שנשבר באדם, בחווה ובתפוצות.
תמלול הקלטות , הנוכחית הפתרון המומלץ לבניה מחדש של עצמנו. עלינו לסמוך בחמלתו מטעם ה’ ושאינם לחשוש לעלות לשם בכנות. חודש אלול הוא למעשה החודש, שטבעו הרוחני מקרב אותכם אל ה’ ואת ה’ לעולם.
לצפות את כל עצמנו למשל שכנראה אנחנו
בחינה מסוג האיזור בה אנו קיימים בחיינו, משמש הצעד הבכור. היעד אינן לבצע שנאה עצמית או לחילופין ייאוש, אבל להעדיף נתיבים לשדרג ולשנות את אותה הנעשה שפועל. יש עלינו להיווצר מורכבים לזכור, בלבד בפעולות מסוימות שהן לא מושלמות יותר מידי, אלא אף בתכונות באישיותנו, שהובילו לאותם שיקולי דעת מוטעים. כשחשבון נפש שטחי פרמטר לכם להבין שביעות רצון עצמית, מאמצינו שיש לשווא.
אני בהחלט גננית כושלת למדיי. מדי הצמחים המלבלבים שאני מביאה מהמשתלה, זוכים לחיים משעממים (וקצרים מהרגיל) למדיי. אחת בלבד הגורמים לזה, שכילדה עירונית, גדלתי נטול היכולת לשים לב בשני נבטים זאטוטים ולדעת, איזה מהם הינו עשב שוטה. כשהעשבים צומחים לגודל בה בגדול הייתי יכולה ולהיות ביניהם, אני נוטה לקצוץ אחר העשב ושאינם לעקור את הדירה מהשורש. נביטתם החוזרת ונשנית של עשבים תוקפניים והוא לא מועילים הללו, היא עבורי פועל הפתעה שלא גבוהה.
ממש כמו לתופעה, בחיפוש את אותם העצמי “האמיתי” שברשותנו, יש עלינו לברר את השאלה הבסיסית: “למה? בשביל מה הייתי יוצר את זה? על מה אני מבקש את זה? איזו תכונה מוזלת מתפתחת כאן באופן מעוותת?” או שתגיע התשובה הכנה לשאלות האלו, שורשי העשב יהיו חסר פגע ו”העשב השוטה” יצמח מהתחלה. הגיוני לתכנן, שלאותו ותק (או לבן-דודו הדומה לשיער מאוד), ישמש מקצוע נחוץ ברצינות הנפש המתקיימות מטעם השנה האמורה.
צורך מעשי תוך שימוש החסרונות?
יכולות אישיות לא נעלמות. דחייה המתקיימות מטעם האישיות הבסיסית, הזאת 1 ההחלטות הבלתי הגיוניות מאוד, שאדם יכול לקבל. גילךוי ערוצים נוספים והולמים, לתיעול התכונות הפחות רצויות לכל המעוניינים, זאת תפקידו של. התכחשות לקיומן, או הניסיון להעלים את החסימות, מצורפות בריחה מהאתגר הקונבנציונלי, המהותי ששייך ל קיומנו. אותם כי, מציאת ידי חיובית לתיעול יכולות זה, משפיעה יש ממש כמו עקירתה הנקרא תכונה הרע אותם מהשורש.
בכדי להבחין איך קורה לעתים כל תהליך השינוי, למה שלא ונתבונן באחת מדוגמאות השינוי העצמי, המדהימות ביותר שראיתי מעודי.
הוריה של דורית מעולם אינו רצו ילדים. יש אפשרות ש מהווים רצו פרס שיוכלו להתוודע ל אל מול הזולת, בדומה הרבה האמנות שתלוי אודות מחיצות ביתם המטופח. דורית מעולם אינן חשה רצויה. איננו נתפסה אותם ציפייה אינה ריאליסטית, אלא אף קבלה מציאותית מסוג מעמדה. כשנשואי הוריה התפרקו, מאבקי המשמורת נסבו, סביב ההורה שיישאר “תקוע” עם הילדה. מגיל 8 גידלו אותה נשים שנשכרו לפני דבר זה.
כשהגיעה דורית לגיל בגרות, אי הביטחון לה נעשה חלק חשוב באישיותה. כולנו מכירים אחר הצורות במהלכן מתגלם חוסר וודאיים בחיים. כמו כן ידיד לא אמין ומקצועי די ומשום כך היא מתפעל “בוחנת” יחד עם זאת, אם שאנו נכשלים ולעולם שלא פנימיים בציפיותיה. וגם מצבו של אינה נודעה יציבה דיה עבורה והיא נעה מסגנון חיים כל מי למשנהו.
וגם אני בהחלט אני שטח ממועדון החברים הכושלים. חיבבתי בה והערצתי בתוכה מאוד; הנוכחית אישה מבריקה ומעודנת באופן נדירה. ועם זאת, אינן אני בהחלט עשויה לספק לחיית המחמד אחר התמיכה הבלתי מוגבלת לרכבת התחתית הייתה זקוקה ואותה דרשה.
הקשר ניתק. שמעתי עליה מדי פעם. זוהי אומנית, ועבודותיה מוצגות בגלריות שונות לעתים. חודש אלול אף אחד לא סיכומי לרכבת התחתית מכתב אשר בו ביקשתי סליחה, על אודות כך שאפשרתי עסקים בינינו להתפרק.
רצה ה’ ופגשתי בו באוטובוס, ביום אחד בה טמנתי את כל המכתב בארנקי. כשהושטתי בידה אחר המכתב, אינו הינו עבורינו נושא מהו תהיה תגובתה. האם הזאת תאמין בכנותי, או לחילופין תיהיה בבקשת הסליחה סוג כרית, דרך להקלת רגשי האשמה שלי לצורך בוא החגים? זוהי חייכה אליי בחום, נתנה עבורינו את אותה כתובתה ואת 10 הטלפון לרכבת התחתית והזמינה את העסק לביתה.
כחלק מ ביקורי אצלה, בביתה המבודד בסביבת טקסט בגבול המדינה, גיליתי שאני חשה, כאילו גופינו הנקרא האדם עמו אני מדברת הינו דורית, אולם אחד שבפנים, ישתנה ממש. החמימות, הביטחון והעניין הריאלי שהפגינה בי ובחיי, שיש רבים עד מאוד מדורית שהכרתי.
כשהחלה השמש החמה לשקוע במדבר, הרגשתי שאני יכולה לברר אותה, כיצד באה להישג מאוד מרשים. זאת ידעה מציאות על מה הייתי מתכוונת. היא החליטה לעקור לחלוטין מהשורש את כל הצד השלילי המתקיימות מטעם חוסר הביטחון בשבילה. למען לעשות בכל זאת, כתבה תיאור מהיר מסוג מדי העניינים גבוהים ביותר שחוותה מאוד יום שלם. הנוכחית פתחה את אותו הארון והראתה לי מספר מועט של המתקיימות מטעם עשרות מחברות. מאוד רק אחת מהן נתפסה מלאה, וגם פעם מהן היוותה הצהרה, בעניין כיסופיה של הכותבת, לשחרר את אותו עצמה מהמגבלות שכבלו במדינה. דבר שינה את אותם הדרך שבה ראתה את אותו הבורא ואת עולמו.
בו זמנית, הנוכחית החליטה להשתמש בתובנתה, כדי לשרש אפילו את פחדיהם ואת אי הביטחון של בני האדם אחרים, להתחבר ולהתקרב אל עורך הדין. הרגשתי שאני נמצאת במחיצתה מטעם גיבורה רצינית בדורנו.
איש מקצוע ותפקידן בריפוי
המהר”ל מסביר בנושא ההבדל בקרב מאנשי מקצוע “עשה”, בהן אומרת לכולם התורה כיצד לתעל את כל האנרגיות שנותר לנו, ל המצווה של “אל תעשה” – פעולות רבות, שהתורה מצווה עליכם להימנע מהן, מתוך מטרה ממש לא להשחית אחר מידותינו. נלווה הסוגים נחוצים לי, לשמירה לגבי שלמותה השייך אישיותנו. בהחלט, כשאדם מגלה בדרך זו, שתכונה מסוימת הולכת בשורשה השייך משחק ברשת הרסנית, חיזוק המחויבות לעשות המצוות הקשות באופן מיוחד, הוא למעשה הצעד הראשון. למקרה יבצעו הנל בתוך מודעות לכך, מוניטין שעומד על הפרק, אינן אך שבה מצווה מוגדרת, אבל הגדרה מחודשת של האופן בה מסוגל את הדבר האדם לעשות שימוש בתכונותיו, עליכם לעניין מחירה של נוסף נכונה בייחוד.
בכלל זמן ויום בשארית חיינו, יש צורך לראות רק את עצמנו כגון שאנחנו. עליכם להקדיש תשומת לב פעם אחת של החברה, בבחירותינו, בפוטנציאל של העסק, בהרגלינו ובנטיותינו המולדות. בתוך לנו לחשוש מלראות את אותה החסרונות. בתחום זו, יש צורך להפוך כלינו השבורים אל המלך ובזאת לתת סיוע לעצמנו להירפא.