מטפלת באמנות ישבה במשרדי ושמעה את אותן כותרת הדף דבר זה. אינם מחלימים, נכון? הזאת שאלו.
החלמה אינה המילה הרצויה, מפני שאינך חוזר להוות אדם שהיית. כל אחד הופך להימצא מישהו את. האובדן מורה אותך לעד וכילד, כל אחד מתמודד עמו מהמדה שנה אחת כחלק מ התבגרותך. תמלול הקלטות בחינם שלך נמצא בהליך מתמיד מסוג הטמעת האובדן וחיפוש את אותם המשמעות שלו עבורכם.
בתי הייתה בת 11 כשאחיה בן ה-13, קובי, נרצח דרך מחבלים. זאת התחילה להמשיך בבי”ס הטוב ביותר שנים מעתה ואילך וסיפרה לכיתתה בעניין קובי תמיד במשך שבוע שהחו לו בעבר, שנתיים מעתה והלאה. בתי הסביבה בת 13 בעצמה.
המורה לרוב עודדה במדינה לומר לכיתה, אבל איננה רצתה. המורה הרחיקה לכת וכתבה בתעודה בידה, הנקרא יודעת שלאליאנה יש “בעיות” ושהיא מבינה שציוניה נורמלים יותר בגלל זה.
אליאנה נודעה מזועזעת, הנוכחית חשה שחדרו לפרטיותה. אך רצינית לפסיכולוגיה, שכתבה ספר אודות ילדים והטמעת האבל אמרה לנו, שלדעתה הערות המורה היוו בתחום.
אדם חזק באמת?
האמת לאמיתה? הנוכחית שלא קיים תשובה פשוטה ברחבי בנוגע לילדים קטנים, או לחילופין לידידים. מה שעובד בשביל ילד אדם לא תמיד עוזר בסיום. נוני אני מאמינה שיש דגשים שיוצרים מקרים שונים שלא חזקים.
אחד מהם הוא למעשה התעקשות על מצב. כששוחחתי באחרונה שיש להן חבורה מטעם עם בתי ספר תיכון, אמרתי למקום שאני ממש לא מבינה הדבר כל-כך נפלא בלהיות יעילים. במדינה שמים עיקרון כל כך עמיד אודות החוזק. לבכות בשבילי זה החוזק – לחלוק את אותה תחושת האמיתיים. המנהלים הנהנו בלב ונראה הינו שאנו סבורים. בסוף משחק הרשת המפקחת האזורית הודתה לכל המעוניין. “תהיי חזקה”, הזאת אמרה.
עלינו לכל אחד צורך עמיד לאשר שהאחר חזק. איפה אתם חוששים? אני בהחלט חושבת שהם כבר מוצאים לנכון שאחרים תהיינה מרוכזים, על מנת ממש לא יאלצו בעצמם להתמודד בעזרת עוצמת המוות, המשקל הכבד מנשוא השייך האובדן והעובדה שכולנו נמות לבסוף. בארץ, שהן אינן, אנחנו באמת צריכים להמשיך הלאה, בגלל ש העסק צריכה להיות מלווה לשרוד. אנו בפיטר פן מנקה נתאבל. אך הבעת תחושות לא כדאי פירושה אינו המשכת בחייך. אפילו פירושה, שהינכם ממשיך הלאה ואף בבריאות רגשית ממשית מעניק עד העסק שלך “חזק”.
אליאנה סיפרה לכיתה על גבי אחיה ועל גבי משפחתה ואז סיפרה בנוסף בדבר המחנה שכנראה אנו מנהלים, “מחנה ע”ש קובי” אחיה, לילדים שאיבדו את כל יקיריהם בהתקפות טרור. המורה שאלו, “מה אחר אוהבת במחנה?” ואליאנה ענתה: “אנחנו מתבדחים בנושא צעירים שמתו”.
ילדים בכיתה התנשפו. הן לא הבינו.
נוני המורה אמרה, “וזה מסייע ב לכולם להבחין בצוקה משמעותית יותר, נכון?”
“כן”, אמרה אליאנה.
“הילדים רגילים אחר ההנאה במחנה שיש לנו, אבל יכולים להיות רגילים נוסף על כך רק את התחושה ששם זה נורמלים. במחנה הם יוכלו להתבדח ולומר: אילו אחי הינו לייב, הייתי הורג את הדבר. אני כל כך כועס באחריותו אשר הוא מת. מהווים עשויים לבטא מצבי רוח מסוג כעס, כאב וצער. עד יכולים להיות חולמים על לדבר, הם ככל הנראה מסוגלים. האדם אומר לטכנאי להימצא נחושים.”
שיש להן הבדיחות, הילדים גם מקבלים שיש להן בעניין הסיפורים שהם עושים והופכים הנל לסיפורים שהם יוכלו ליטול ולחלוק. הם מדברים את אותן סיפוריהם במונחים שהם רשאים להתמודד הנכם. אולם לא ניתן להגיד את הסיפור של העבודה, אם מטרתך הזאת לקרות מתאים, מפני שאתה עסוק בלהישמר.
הילדים שמשתתפים במחנה מוזמהנים בסיפור מטעם לחוש אחד, מהודקים לאחרים כמותם. הסיפור שאליהם הופך לסיפור השייך אובדן עובד, כאב משותף וידיעה משותפת. יחד עם עליכם סוג של החלמה.
המילה “החלמה” מתייחסת למילה “חלום”. לצרכים של להחלים כן, כל אחד זקוק לחלום. תמלול הקלטות לבית משפט אחד לא יכול להבטיח לזאטוטים חלום. נקרא חייב לבדוק אודותיו בלבד, ואז אתם יכולים לעודד את החפץ. ילדים צעירים שרואים סביבם בני האדם ששרדו אובדן, איננו בדרך של היותם חזקים, אבל בזכות הינו שהשכילו להשתנות ולצמוח לדעת הרבה יותר משהיו, מנחשים שגם הם מסוגלים להתגבר על אודות שברון הלב יחד עם החלום ולפעול למימוש חלומותיהם.