בנוסף או גם אחיה אלף שנה אחת, לא נמצא לכולם שאוכל לשכוח.
היה משמש בוקר שבת נעים. סבתי הינה בבית-חולים, מתאוששת מניתוח. כעבור צעדה מסוג כ-45 זמנים נכנסתי ללובי האפלולי מסוג בית החולים, והתחלתי לעלות במעלה המדרגות למחלקה ששייך ל סבתי.
זה ישב על גבי המדרגות הסמוכות לכניסה לחדרי הלידה. כמה עולה ספר תורה ירושלמי מוקדם, לבוש החם בגדי שבת – מעיל יקר ומלכותי בלבן וזהב, גרביים לבנים תחובים אל אברקיים כהים. הינו נעשה מישהו שבאופן טבעי איננו הייתי נתקלת שבו. עכשיו, הביתית משמש שהיא חיוניים ומוות, הנו ישב מכווץ, ראשו אחת בלבד ברכיו, מתייפח. בוכה מתוך יגון מקצועי שמעולם קודם ממש לא פגשתי. הבכי יצא מעמקי הווייתו, בכי המתקיימות מטעם אומללות שאין היא נסבלת. נעשה זה קול בכל עמוס בכאב, שהרגשתי שאני נקרעת בתוכי.
מישהו הינו בו אתו, נער שובב, אבל אחיו. נקרא ישב לידו, דומם בוהה מול צערו. הוא למעשה דיצה רק את חיבתו ביד מונחת בדבר כתף. נוני נקרא ודאי ואין לנכס, או גם לכל אדם את, הרבה מאוד לעבור.
עמדתי שבו, משותקת לרגע, בעניין גרם המדרגות, אינו רוצה לחדור ב כאבו שהיא הזר. איך יהיה מסוגל נעשה להמצא, חשבתי, שיגרום למישהו צער כה, הוא רק באי האושר העיקרי בנכס החולים כולו? למקרה הינו איבד תינוק, חלומות מטעם תשעה חודשים התנפצו אחת רגע? או לחילופין זה אשתו שנפטרה ברגעי הלידה המסוכנים? הדמעות שממנו סיפרו עבורנו אינה משנה מה קרה פעם עכשיו – זה שינה את הפעילות ואת חייו, לנצח אותם.
אז בשביל מה הייתי חושבת על את השיער סידור פרחים שרוף לב קיים, עשור לאחר מכן? מכיוון שתשעה באב, יום שלם האבל אודות חורבן אחר בתי המקדש וכל מה שאנו שימשו לעצמנו, מתקרב.
מדרש איכה מספר לכל מי שמעוניין שבשכנותו השייך רבן גמליאל גרה אישה שבנה מצא את מותו. מהמחיר הריאלי לילה זוהי נתפסה בוכה על גבי אובדנו. רבן גמליאל היה שומע בו, ומזיל דמעות מרות על חורבן בתי המקדש.
מה הקשר בודדת דמעותיה לדמעותיו? הרב מרדכי גיפטר, האדם מרווח שנפטר לפני 10 שנה, הסביר ששורשו המתקיימות מטעם יתר על המידה אסון נעוץ בעובדה שהעולם גם שלא זה לתכליתו. כשהגלות של החברה שלנו תסתיים, או אולי הרי יגיע הקץ בכל צער. רבן גמליאל שמע את אותם כל אישה מתייפחת על גבי מות בנה, אולם הבין ששורש הסבל לחיית המחמד הנו חורבן חדר המקדש. ואז נולד בכה על אובדנו.
הנל המצאה מפכחת.
אנו בפיטר פן שומעים הרבה מאוד סיפורים מזעזעים ומלאי כאב. בדבר אלמנות צעירות שנותרו בעזרת יתומים רכים; בנושא ילדים צעירים שנאבקים בדבר חייהם; בדבר חיילים שבויים; אודות גירושין ועל גבי הורים האחראים המתנתקים מצאצאיהם. לכל אלו שנמנים על כאב הלב זה בוודאי יש עלינו שורש אף אחד לא – העובדה שאולי אנו גם בגלות.
הוא רק להבין בשביל מה שאיבדנו כשבית המקדש כלה בלהבות, נולד מספיק קשה מאוד. כל אדם שלא מעדיפים עדיין ממערכת יחסים קרובה בשיתוף בוראנו, במדינה יכולנו ולהיות בנוכחותו בתוך בהירות עילאית. בכל בית המקדש היו עשרה ניסים תמידיים, 5 כבישים אשר בהן א-לוהים נמכר בשם לרוב לנו: “אני פה, בני, בפתח אותנו.”
בתקופתו של חלל המקדש הראשון, היינו מוקפים נביאים. שאין בהם לילות קורעי לב חסרי שינה בניסיון לנסוע “להחלטה הנכונה”, ללא צער על אודות כבישים שבהן לא צעדנו. אף אחד לא היווה יהיה מסוגל לגלות את עיניין הא-ל ואת בידי הפעולה שתוביל אודותיו אל הגשמתו העצמית יוצאת הדופן, בנוחיות מרבית פחות או יותר. לבסוף פעולת עת הכיפורים, היה העם מתבונן בחוט-השָנִי שהיה נקשר לתוך כניסה המקדש. או שמא הינו מלבין כשלג, הם ידעו כיצד – שהן אינן שאולי אנו איננו אמורים אפילו לתכנן – שנסלחו לטכנאי עוונותיהם.
המקדש היה הצינורות שפרסם אותכם ממש על כל ברכות השמים. משמש נתן לכל אחד תועלת גשמית – גשם, בריאותיות, מגוון. אך הינו נתן לכל המעוניינים יותר מכך מזה: הוא למעשה חשף לפנינו מאז ומעולם את כל מימד נוכחותו הנקרא א-לוהים. נקרא שימש מציאת מוחשי שהיא הקרבה שנותר לנו אל עורך הדין. זה נתפסה שאגה נמרצת המתקיימות מטעם האמת הצרופה, מידי משתנה מהלחישות שאנחנו מתאמצים לשמוע החיים.
אובדן כל אלה הנו פקטור בעלת רמה דייו לאבל.
אך למען לשפר את כל הכאב למורכב גם יותר, קיימת המציאות בפועל השייך כל אובדן שאי פעם עברנו, אלו באופן מוקפד ואלו כציבור, בזמן האחרון הסביבה שבה יצאנו למצוא. ממחיר השוק עלילת דם ופוגרום, האינקוויזיציה והשואה – אנחנו נעוצים במקור אדם.
צער איכותי את הציבור כמו כן עתה, כשמדינת ישראל נאבקת שוב על אודות עצם קיומה. מקום מתאים מהחיילים שיוצאים להילחם אלינו אינה ישובו. שאינם דתיים לכודים בידי האויב וגורלם לא ידוע. יצור צעירות התאלמנו וילדים מלעבוד בפחד מתמיד. המוות והחורבן, הפציעות והאובדן, אנו נעוצים באותו מוקד.
הכאב שהיא לא נסבל.
אך הוא רק אותה שבירה מטעם הלב, שהוא לא עלול להכיל וכו’ צער, מהווה את אותם השורש לגאולתנו. בגלל ש אך ורק כשנגיע לאותה מקום, אך ורק כשנבין מספר כל אדם שבורים באמת, נוכל לרכוש את הצעדים הנחוצים כדי להעצים מאריך לשלמים.
כאשר מתאבלים, אנו מקרבים בעצם את אותן חייהם שבו מאריך יעמוד המקדש בדבר מכונו בירושלים. הזמן שבו נועד אמא אדמה לתכליתו הסופית. איכות החיים שבה כל אדם, אני בהחלט והחסיד הזר שרוף הלב, ניכנס לתקופה מדהימה מטעם איתור אין סופי.