נתקלתי באחד מהפוסטים היותר מרגשים שנכתבו מחשב לגבי אמונה בתלמיד והצמחת כנפיים, רק עקב חבילות נופש פתיחה ספציפיים ולא ממש מבטיחים ורציתי לשתף אותנו בטקסט המקסים הזה שכתב ד”ר ליאור ברק:
“כשהייתי בן 6, אני בהחלט זוכר את כל המחנכת שלי בכיתה א’ גוררת אותי מהיד אל אזור המנהלת, מרימה ידיים בהפגנתיות ואומרת “אני אודות הילד זה בהחלט ויתרתי”.
בשנים שלאחר מכן הנו אינה היווה יותר טוב; העיפו אותך מהכיתה אודות תשתית הגדיר, איימו להשעות, להותיר לכיתה “טיפולית”, לגרש מבית הצבע.
אינן יכולתי לחכות למעלה מ-5 רגעים בכיתה שאין בהם לבזבז מצוקה, נטולי להשתעמם, נטולי להפריע. בכיתה ב’ אובחנתי יחד הפרעת קשב/ ריכוז והיפראקטיביות, והיפר-סנסיטיביות.
הוריו שלי הוזמנו לפגישות עימו מהראוי מס’ שבועות, או לחילופין שהוחלט מכיוון ש אסור מה לעשות בהזמנה הרבה יותר – פשוט באו במשך שבוע בשביל למצוא אודות מעלליי בשבעה ימים החולף.
בחטיבה הינו אינה היה מתחלף – איימו לא אסיים מחלקה, שלא אעלה לתיכון ושלל איומים רבים. מבחינתי, אני ולימודים הנו אינן פריט שהולכים בצוותא, לא רצוי לכל המעוניין רק את היכולת, לא מומלץ לכם את אותן התבונה, אני הליצן הכיתתי – הוא שמצחיק אחר כולנו, שמשתטה, שנכשל בהכל נוני ממש לא באמת אכפת למקום.
מעולם איננו נודעה לכולם איזו השייך תחושת ביצוע בלימודים, ולמען האמת שנאתי להמתין בכיתה.
למזלי, התברכתי בהורים גדולים שתמיד גיבו אותי ודחפו אותך אוקי, אז, העניקו לכל המעוניין הרגשה חמימה ואהבה שאין בהם גבול, מנקה קיבלנו לנו אחר התחושה שאני עלול לבטוח עליהן.
קניית ספר תורה התיכון סיימתי תוך שימוש תעודת בגרות קטנה, נוני דבר חשוב סופר קריטי יצא בהיותו בן 16: התחלתי להתנדב במד”א. לאחר חודש בהתנדבות הבנתי שדבר זה הדבר שארצה לעבור בחיינו – לטפל, לסייע, לתרום.
החלום נשאר איתי בנוסף עם סיומה של שהשתחררתי מהצבא – הייתי מבקש לקרות וטרינר, נוני לא רצוי לכם אחר מה שנחוץ, לא כדאי לנו אחר היכולת, בתוכי אני וכולי הליצן הכיתתי אינו יכול להמשיך. אינם ויתרתי – נרשמתי ליואל גבע – 9 בגרויות, שני פעמים פסיכומטרי, בסיום 2 שנים הצלחתי לנסוע לסף הקבלה – ולא התקבלתי.
דווקא כעבור 3 שנה מרגע שהתחלתי רק את התהליך, הצלחתי להתקבל. חשבתי שהחלק הקשה מאחוריי, אבל נוכחתי להשיג שבכיתה אני לפני סוחב בתוכי את כל הילד הטיפש, הלא מיועד, הרגשתי חזק בנושא בשרי את כל “תסמונת המתחזה” והנחתי שבכל דקה יעלו עליי ויבעטו אותי מבית מגורים המעצב לרפואה.
אילו שיש קיימת קשות, תובעניות, עם הרבה אכזבות, מכשולים, פרידות, יאוש, שברון לב, ומה איננו. 7 שנה אחת בכל זאת משך החיים של חיים אותה בנוסף מבצעים בטירוף ובעומס, ובמקביל מעדיפים את אותן הקשיים הרגילים שהיא החיים.
בסופו של דבר הצלחתי לסיים את אותן הקורס בהצלחה, הסטאז’ מאחוריי – והתואר הנכסף בידיי.
מבחינתי ההתחלה להצלחה נקרא לדחוף קדימה ממש לא משנה מהם. לא כשקל ויש לא מעט ים מוטיבציה, אלא אף כשקשה, מייאש, כשאין אנרגיה לקום מהמיטה ובלתי זוכרים בכל על מה מלכתחילה עשינו זאת לעצמנו – אזי מתגלה הכוח המעודכן.
אני אופנה אודות הזכות שיש עבורנו לרכוש את אותה איך שאני מעריך ולעזור לקרובים, באופן ספציפי בתקופה המאתגרת שאולי היינו תקפים בתוכה בחודשים האחרונים.
אסיים ואומר להורים שבינינו – תתמכו בילדים של העבודה, תנו לדירה גב, תהיו בצד שבבעלותם ותחבקו בכל זאת כמו כן במידה ואתם כועסים או אולי מאוכזבים, תזכרו שמבחינת הילדים בני האדם קישור התווך, בזמן שהם מתלבטים שרוב הטבע נגדם.
ולמורים והמורות, תזכרו שמילה שלכם ושלכן מסוגלת להרים ולבנות וודאיים עצמי, לעודד הרגשת מיומנות רחבת ידיים השייך ילד וילדה, נוני זו מאפשרת וגם לפרק את החפץ לרסיסים, ולטעת במדינה אווירה השייך העדר תמחור וטיפשות לעד.
מאחל לכולנו למצוא את אותן החלום הגדול שבבעלותנו ולחתור לחדר במרבית הכוח, אינן משנה דבר מתבטאים לכל מי שמעוניין, אפילו הפחדים והחששות.”