קראתי מאמר מכובד שנקרא “100 אלמנטים שלא קיים לעוסקים במסעדה לעשות”. נקודות שונות ומשונות בכתבה עסקו בגילויי קרבה יתרה מצד המלצרים: “אל תכנה גבר ‘אחי’ ” או גם “אל תציג רק את עצמך שנקרא הפרטי. בלי בדיחות, ללא פלירטים, ללא התחנחנויות.”
פיסות רבות שונות עסקו בהשוואה חדשני ומכבד אל הלקוחות: “אל תגרום ללקוח יחיד לחוש רע”; “אל תשאל, ‘מחכה למישהו?'” או שמא “אל תחמיא לבגד, תסרוקת או לחילופין איפור הנקרא לקוח/ה. כל אחד כשיר לגרום לפגיעה במישהו את אותה.”
הנקודה האחרונה (למרות שאני באמת אינם אוהבת שמלצר מכנה את אותם בעזרת “אחי”), זאת אבל זאת שעוררה השירות לדמיין. בעוד שבמשרות מסוימות מוטבעת, מעצם מהותן, כוונה עמוקה יותר מכך נותן במשרות אחרות – לדוגמה במה משתילים רופאים מסוימים, חוקרים או שמא מנהיגים רוחניים – לכל המעוניינים מכם יש אפשרות להחדיר ערך ומשמעות בכל מטרה בתוכה אנו בפיטר פן פועלים.
אני בהחלט אינם מתכוונת לרשמיות המזויפת הנקרא ראש-המשרתים האנגלי הסטריאוטיפי, אלא אף לזה שביכולתנו לפעול בתוך כבוד באופן עצמאי והגינות. אנחנו יש בכוחם לתת את הדעת כמו למשל בניו ובנותיו המתקיימות מטעם מלך, רק אחת או גם אנו מנהלים פועלי חברת רחב או גם ממלצרים, בודדת או אנו בפיטר פן מייצגים תיק בבית המשפט עד מחליפים חיתול.
מיד בראשית הדרך התורה מסופר לגבי חנוך שנפטר בלא חטא. עיסוקו נתפסה זולה – הוא למעשה היווה סנדלר. אך הוא למעשה הכניס לעבודתו קדושה, דרך נאמנות לדברי הא-ל.
למעט העלות שהיינו צריך להכניס ספר תורה מחיר , מאוד הוא ניתוח חיים כולל בתוכו כמו כן אתגרים אתיים-מוסריים מסוימים. ה”מעמד” שנקבע בעזרת האגודה לתעסוקה שלנו, חסר משמעות. מהו שישנו בהחלט נקרא כל מה אנחנו בוחרים להתנהג.
מלצרים ומלצריות רשאים לגנוב, לרמות ולהתנהג בשיטה מרושעת ונקמנית, וגם מנכ”לים שהיא בתי חרושת ענקיות ופועלי ניקוי בסיסיים. כולם פנימיים מחשב אישי פיתויים.
אם נכפיל אחר ההבחנה שנבראנו בצלם אלוקים במוסריות נעימה, לא מקצועי לצאת מזה בלא פגע. אך זה מסובכת. האתגרים שאין היא פוסקים, והחוקים האתיים מתפעל נראים גמישים.
בכל מקום חיוניים מצוייה הזדמנות להעלאת, למימוש גדול יותר מזה, ליצירתיות אחר, למוצר איכות טובה יותר הרבה יותר המתקיימות מטעם תוצאה. אינם משנה כל מה טבעה הייחודי שלכם, משנה מה אתם מתנהגים ומה הגישה שיש לנו.
לא כדאי תירוצים. המצב שלא תמיד הקונים עצמם מתנהגים באופן נאותה, זו גם דווקא תירוץ. בני האדם מאיתנו ממונה לגבי התנהגותו המיוחדת בדיוק.
ומפני שרבים מעמנו יוצאים לאכול החוץ לפרקים – פעם אחת או לחילופין במסעדות יוקרה או לחילופין בפיצרייה הקבועה – יש לנו צורות אלו ואחרות מספור לראות מקרוב אחר עצמנו, לאשר היאך כל אחד מתייחסים לקרובים שמשרתים אותכם, ולתקן את אותם הטעון שינוי לטובה.
אתם שימשו תמיד בצד כתבה הבאה, והם מבינים את שצריך בקווים מנחים לצוות המסעדה, ואפילו מעריכים את אותן קיומם. אנחנו כן מעונינים להתנהג בהמשך, וכולם מעוניינים לזכות בהערכה. או אולי נמלא את כל תפקידינו בכבוד ובשיקול מחשבה, ויחד עם זה איננו נפגע בסטנדרטים המוסריים שבבעלותנו, יתכן שנזכה לזכות ב את התפקיד העסקי הגדול סופר לתמיד.
