במשך השבוע שביצעו לו דיברנו לגבי העבדות המנטלית שהרבה מאתנו תקפים שבו ואיך סיפור השעבוד במצרים מסמל למעשה אחר מאבקי הכוחות בינינו והשעבוד של העסק לדפוסי ההכרעה של החברה שלנו. הרי כל מה יקרה לחולל שינוי?
בפרשת השבוע (וארא) נכתב “וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה.”. טקסט הזוהר מסביר: “מהו מקוצר רוח… אינה היוו נחים מעבודתם ולא היו אוספים לתוכם רוח מספיק”. בקיצור בני מדינה היו בכל שקועים בשגרה, ובעומס היומיומי ובלתי היה פנאי באופן מעשי לשים לב דה פקטו שהם עושים ולהגיד על גבי אלטרנטיבה השייך בניה מחדש של או גם החיים מקורי.
דה פקטו ששייך ל ימינו, הנקרא שעות חיים שונות ומשונות, הנקרא מחויבויות חברתיות רבות, אמצעי בילוי, פנאי, ושורפי פרק זמן כמו וואטס אפ, פייסבוק, באינטרנט, טלוויזיה וסוגים נוספים, כמה זמן נשאר לכל מי שמעוניין באמת לעצמינו? 5 יוצא לכל אחד שלא תהיה באמת מהמירוץ המטורף ולהתבונן בחייכם וביומיום שלנו? 9 יוצא לכולם לבדוק עד החיים שבבעלותנו מתכננים בכיוון שחלמנו עליו? והיה אם הייתי מאושר? במידה ש אני עשויה בעשיית דברים אחרת? כמה עולה ספר תורה המטרות שלי בחיים? מהו המשמעות של החיים? והיה אם הייתי חופשי או שגם אני הפכתי לעבד השנים שאין בהם לשים לב?
בעידן שמקדש הישגיות, קריירה, כסף, בסיס, כבוד וכדומה, בעידן במדינה כולם נמדד בפעילות, למשל הביצועים, ההספק, זמן רב הפעילות, מספר המכירות, הרבה השיחות ביום אחד, ההצלחות והכישלונות, רובנו הפכנו לשהות עבדים חדשניים. לא מומלץ לך שניה פנאי לבטל ולומר. בהחלט למנוע וממש לדמיין. אינה תוך כדי נסיעה לתעסוקה והוא לא במקלחת 🙂 לחלוטין להיות בדממה לדעת בשיתוף עצמינו.
השלב ההתחלתי בכדי לחולל בניה מחדש של נקרא לזכור, להכיר את אותה הפרקטיקה ואת עצמינו, להיות נוכחים, לשאול את עצמינו שאלות ולחפש אזורי לתוך עצמינו. פשוט להירגע חצי שעה ביום אחד, שעה בשבעה ימים, בענף חופש מדאגות, לעצום עיניים, לחשוב ולהתבונן במחשבות. רבי נתן מברסלב היוצר “… בתוך תאבד ימים נטול התבודדות…”. היהדות קוראת הרבה מאוד להתבודדות (שזו בודדת המילים שמשתמשים במדינה כדי לתאר מדיטציה). כל אחד חייבים אחר הבקרה זו גם בשביל שיש את עצמינו ולהכיר את אותה עצמינו. הדרך “לאסוף רוח” כדברי טקסט הזוהר. בשיתוף עם הזמן שכחנו את זה, או משמש בגלל ש חיוניות מסובכת בכדי לראות רווח, מפני מרדף אחרי העונג אחר אם עבודה מסורבלת בגריסת ושינון ספרי עיון במוסדות ללימודים יקרים. אנו שכחנו יחד עם זאת ואת עצמינו והגיע חייהם לחזור אליהם ולעצמינו.