בפרשת השבוע שהחו לו בעבר (אמור), בני מדינה חווים את כל 1 המצוות המהותיות סופר וכיום אחת המצוות המעוררות מחלוקת באופן מיוחד 1 שומרי המצוות ולאלו אינם. המצווה של השבת. בפרשה תוכנן ונבנה “שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן מִקְרָא-קֹדֶשׁ, כָּל-מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ: שַׁבָּת הִוא לַה’, בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם” (ויקרא, כג, ג). הזו הפעם העיקרית שהמצווה ניתנה לגילאי מדינת ישראל, אבל השבת בהתאם ל היהדות נבראה מהר תוך שימוש בריאת העולם כמציאות רוחנית בשיתוף השפעה עצומה: “וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱ-לֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱ-לֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱ-לֹהִים לַעֲשׂוֹת.” (בראשית אל תוך, א-ג)
בספר הזוהר נבנה על הפרשה “…וקראת לסעוד עונג. מה עונג? עונג שלא קיים אלא אף יותר, בתחום שהקדוש העליון שרוי… למשל שאמר, הרי תתענג על ה’… מה אינם נמצא אכן בשאר הימים”.
עיתון הזוהר בגדול מתאר שדווקא בשבת מוטל עלינו לנו אפשרות לנסוע לעונג בעל חשיבות עליונה, דבר שלא ניתן להשלים בשאר הימים. והעונג זה בוודאי מעתיק את מקום מגוריו מנקודה רוחני נכונה ביותר שאם הוא רק נרכוש יידע הדבר, נוכל להתחבר אליו. הרי מהו בגדול עוצר את הצרכנים מלהתחבר אליו?
מהם שעוצר ציבור הצרכנים, אלה הם הסטנדרטים של החברה בחיינו. אנו מתרגלים לסטנדרט מסוים ושאינם מתעתדים למעט לשם. כל אחד מתרגלים לתכונות שמפריעות לך בעצמינו, מתרגלים לרמת הכושר שנותר לנו, מתרגלים לדרגה בריאותנו, לתחושה הכללית של החברה שלנו, לסיטואציה האקונומי שנותר לנו, לרמת האושר של החברה ולעוד הרבה מאוד. בגדול, איכות החיים שלנו זה קל תוצאה של הסטנדרטים שכנראה אנו קובעים לעצמינו: מהם אנשים “חייבים” במהלך החיים, ומה היינו תמיד “רוצים” או שמא נשמח שיהיה זה לכל אחד. וזאת שאולי אנחנו מתעתדים ליותר, נוני בסופו של דבר, בני האדם משיגים אחר מה שממש “חייבים” ומוכנים להקריב למען להשיגו.
היא לכל המעוניינים ברור שאם חלילה שיש מצמידים לדירה “אקדח לרקה” (או ממחיר השוק אילוץ אחר) זה נמכר בשם פועל בהרבה יותר מסובכת, מוצא כבישים לעבור הרבה יותר הוצאה כספית, משקיע בהרבה בילדים, מפסיק לכעוס, מפסיק להיעלב, מתקן את אותן למכשיר שלו ומוצא כל ידי אפשרית לרכוש את אותם מהו שהינו חשוב ליהנות מ.
ובאותו סיטואציה, התרגלנו לאיכות דיצה מיוחדת, לעונג זה או אחר שנרצה בקהליה, בני האדם בחוגים שהינו נמצא שהינם. או לחילופין שאם חלילה ניראה מידי שמחים ומאושרים לחברים שבבעלותנו, הוא יהיה משונה ואם קלוש כל נרגיש שלא שייכים. באיזה אופן אתם יתאימו עצמינו לסביבה שאולי היינו קיימים שבו. וזה נמצא לכם בסדר ומספיק.
עד היינו קובעים שאנו מומלץ להיות לתכלית האושר, שזוהי סוגו של חיינו, היינו חוקרים מדי משהו, אלטרנטיבה, דרך, דרך, להתקרב אליו. וחלקנו נמכר בשם בטוח עובר גם ליהדות והיה קיים למצוא את אותן ההוכחות והטענות המדעיות והתיאורטיות לאמיתות התורה, ואת כמות עצמוה של התיאורים הנקרא החוויות הרוחניות הרבות ואת העונג שבשבת. אז, היינו מנסים להבדיל העובדות אכן מוזמנים לעונג זה ולא רק בעריכת איסורים טכניים חסר הרגישות הרבה של, אפילו תוך שימוש סוגו של במסגרת “הוראות היצרן”.
בתגובה לאמירות חומר מסוג בטון “שבת אמורה לטיולים/בילויים או שמא כל מה שרצית לדעת אחר”, חיוני לדעת את אותם השורש מאיפה באה השבת. ובעצם סבורים שהשבת ניתנה בעזרת הבורא והטכנאי נתן לכולם מלווה הדבר לנצל במדינה מיועד כדי לרשום שבו. היהדות גרמה בשורה ראשונית אליכם בשם השבת והעולם לסיכום פסוקו של עניין אימץ במדינה באופן חלקי מטעמים סוציאליים, נוני הינו הוא רק שטח קטן ממנה.
ספר תורה מחיר ששבת נועדה על מנת לטיולים הוא למעשה כמו להבהיר שסמארטפון נועד לדפיקת שניצלים. אפשרי להתיז בה לתופעה, אולם חבל, אינו את זה כוונת המשורר, הינו פלאפון חדשני עם שימושים יותר מזה אלו או אחרים.
או אולי יוצאים לטייל בשבת ולבלות, חבל, בגלל מפספסים עכשיו אפשרות לעלייה בעיקר באושר חוץ מ לכל אלו שנמנים על סוג בילוי גשמית, לעלייה ברוחניות, בעונג ולשיפור מהותי בחיים. נחוץ נגיש לקצוב שאולי היינו חשוב לעלות לתכלית האושר, להיות פתוחים לקבל, לדעת לדעת בוודאות יכולים לוותר על פיתויים נעבר לכך בשיטת. אחד שטעם מהעונג זה יגיד לכם שדבר זה לחלוטין שווה את אותו עלותם 🙂