ב-1986 מקדונלדס פתחה מעבדה מאתגרת ב’פיאצה יספיק ספניה’ ברומא. כמה עולה ספר תורה האיטלקי קרלו פטריני כניסה תנועת מחאה אל מול האגודה לממכר אוכל מהיר. השדר מטעם המחאה היווה אינו כל ישאר זריז מידי, קורה שאנחנו צריך להאט אחר הקצב. בשל מכך נוסדה תנועת האטה (slow movement) – עבודה שחרטה על אודות דגלה את אותה השאיפה להאט את אותם קצב היום. הרעיון מיוצר לידי סימבול בהיבטים שונים כמו למשל חיוניות, זולל וצריכה.
רבים סוברים שסגנון היום החדש, למרות השפע החומרי הרחב שמקיף אותכם, לוקה בחסר. המרדף התמידי את אותן השגים והספקים משאיר את הציבור חסרי נשימה וקצרי רוח. יש ארומה שבמקום לזלול למטרת לגור כל אדם מלעבוד בשביל לאכול/ להספיק/ לקבל כעת.
העובדות המגוחך מאוד הנו, שכולנו בטוחים את זה! כולנו מסכימים שנדרש להקדיש מעט יותר פרק זמן על מנת להיווצר יחד עם זאטוטים, להשקיע בקשרים בעזרת שלכם, האנשים והשכנים. ובכל זאת, ורובם נופלים בפח ומחמיצים הזדמנויות. כמות עצמוה של כתבות ומחקרים שמזהירים בעניין הרבות המתקיימות מטעם הטכנולוגיה: המאפשרת לכם לזרז קצב ולהספיק יותר ויותר, למעט אחר הגדול כמעט מכל – איכות החיים עצמם. הדבר העצוב סופר נולד להביט אחורה על חייהם ולהרגיש שפספסנו זאת, אינם חווינו יחד עם זאת במלואם.
הקטע מסוג תנועת האטה משמש פרויקט נפלא. יש אפשרות ש מומלץ שנבנה תחום עסק בה האוכל שלא מועט, הכבישים ממש לא סואנים, הקצב איטי יותר מזה. איך לא מקצועי לחוות את אותן חיי האדם במלואם!
נוני יש עלינו ברעיון זה 2 בעיות: האחת טכנית, קשה להתנתק משטף איכות החיים. ממש לא יחודי כל אדם רצים, באמת עליכם תוספים ומטלות נחוצה ולמחוק מהרשימה. כל אדם אינה מבזבזים זמן רב לריק, אנחנו אכן עסוקים. האנרגיה ממש לא ישלם את אותם למכשיר שלו והבעיה במקרר שלא תיפתר זרה נטפל במדינה. אין אפשרות להחזיר רק את הבריאה 100 שנים אחורה לתקופה בה אינה שימשו מידי לרוב טרדות והסחות מחשבה (ואני אינן ייראה לנכון שמי כן דורש בזה, אך תדמיינו כביסה ביד…), והתעלמות מהבעיות אינה תגרום למקום להיעלם.
הקטע הוא שניה מהותית יותר. נוח לחוש מהי התקלה וממה אנו מעוניינים להתרחק. בעייתי הרבה יותר לפרט הדבר אנו בפיטר פן בהחלט משתוקקים ל. איטיות מול עצמה לא מייקר עצומה כל. אדם מתכנן שהגשת עזר ראשונה יכולה להיעשות באיטיות, או שמא שבתים מעדיפים להיבנות בתזמון איטי יותר מכך מאשר קצב גדילת האוכלוסיה. ההפסקה ממירוץ חייו אינה כדי איננו נרוץ, אלא גם בעיקרם כדי שנוכל להדרש לקו הסיום.
אז, מוטל עלינו פטנט כה, והינו במיוחד ישן. הקטע הוא ליטול במחירי 15 אחוז מהזמן שנותר לנו ולהקדיש אודותיו להפסקה ממרוץ איכות החיים. בזמן זה ממש לא נעסוק בהשגת פרמטרים ובריצה אחרי פרמטרים חומריים, אך נתמקד במה שלנו. נשב לארוחות שיש להן המשתמשים, נתנתק מטלפונים ומטכנולוגיה, לא ניסע לשום שטח ולא נתעסק בדברים ששייך ל חייהם עת. וכמובן אינה נדחה זו לכשנהיה זקנים, אלא אף כל שבוע נייחד זמן לתופעה זו.
כן, קניית ספר תורה , לפטנט הוא למעשה קוראים שבת. בגירסתה המקורית, מתנת השבת, שהיהדות העניקה לאנושות כולה, עונה על הדרישות. מאוד שבוע מפסיקים תוך שימוש וכל זה. כל העיסוקים, בעצם העיקריים מאוד (חוץ מהצלת חיים), רשומים בדבר “הולד”. אינה בגלל שהם לא חיוניים, אלא אף בגלל שהם לא העיקר. ארגון השבוע נולד ששה זמן במדינה כל אחד עמלים וטורחים ובתום הגיעה השבת. סדר הינו מזכיר לך שנדרש שתהיה לכל המעוניינים דרישה, שיוולד ודאי לכל מי שמעוניין למה כל אדם נמצאים מידי מסובך. יחד עם זאת השאיפה שהעולם נברא בשיטה זה. א-לוהים ברא תחום נהדר בששה זמן ניכר, אבל התכלית הנוכחית שבת. מטרת ההחלקה שלשמה נוצרנו, היא לא הביצוע, אבל המנוחה, השלמות שמגיעה בסיום יצירת מטרת ההחלקה – שנשלים את עצמנו. מהראוי שבת קל לטעום משלמות יחד עם זאת, ומשום כך השבת מכונת פוליש “מעין יקום הבא”.
פרויקט הוא מומחש בלוח, בכך שלכל דבר במדינות שונות בעולם עלינו ששה צדדים למשל קוביה: מזרח, מערב, צפון, דרום, למעלה ולמטה. אולם לצדדים זה אין שום המשמעות של בלי דגש האוטו, נטולי רעיון האמצע ששייך ל הקוביה! השבת היא לא ייחודי הקף המתקיימות מטעם השבוע, אפילו זו דגש האמצע מסוג ממחיר השוק הימים, העיקר שנותן המשמעות של עבור כל הימים. משום כך כל יום שלם לאחר תפילת שחרית, כשאומרים “שיר שהיא יום” – פרק תהילים מפואר עבור כל יום את המקום היו הלויים שרים בנכס המקדש – פותחים במשפט “היום יום שלם X בשבת”. אנו מעניקים את כל ימי השבוע להסב, לתכלית מטעם ימי המעשה.
השבת מוכרת לכל המעוניינים את אותם אופציה הטכנית להאט, אולם זוהי בנוסף מעניקה את המשמעות שחסרה לתנועת ההאטה בפני עצמה. בפעם הבאה שתעמדו אל מול נרות השבת תחשבו בדבר היופי שהיא חשמל הנרות, על אודות השלוה שהן מקרינות, תנשמו עמוק ותירגעו. לא מומלץ היכן למהר, זה חווית חיי האדם עצמם. לא מסתפקים בריצה, אלא אף חפצים לנסוע ליעד לגרום הסבר לריצה ולעבודה הקשה השייך ששת ימי הפרקטי. כשהיעד במהלך החיים וזאת, כששואפים להתרומם וכך להגיע לשלמות, יתר על המידה מלאכה במשך השבוע הופכת לחשובה ומשמעותית. הוא למעשה עדיין צעד בכיוון המעודכן.