בתי שהללו ממני אינן מזמן את אותן העותק הישן והמהוה מסוג ספרן הקלאסי של פייבר ומייזליש על חינוך ילדים: אחים ללא יריבות (כאילו!). שום שרוב הזיכרונות מאותם זמן קבוע מטורפים ראשונים של מעבר טיטולים שהיא לא פוסקת ולילות חסרי שינה (רגע! מאלה הייתי סובלת או לחילופין היום!) היטשטשו מזיכרוני, עליכם מקום פנוי אחד מהספר שאני זוכרת כהוגן (ובכל זאת קראתי מאריך הוא רק על מנת לוודא שאני איננו טועה).
בשביל לתאר את אותו רגשותיו השייך הילד העצום בהרבה יותר כלפי התינוק הפוטנציאלי, אלו מציירות את אותה המשל הבא:
דמייני שבן זוגך מחבק את העסק בידו ואומר, “מותק, הייתי כל חפץ בו אותי ואת כל איך מקסימה, שהחלטתי להתחתן יחד לפני אישה ממש כמוך.”
ואם לא די בזה, “כשהאישה החדשה הגיעה לסיכום פסוקו של עניין, את תופס אותו מטעם בייחוד צעירה ומתוקה. כששלושתכם באים, כל אדם חושבים לך השלום בנימוס, נוני מקיימים בקול לצבע האישה ההרה החדשה.”
מכיוון שאני כבר בשלב רק את השייך החיים, נראה עבור המעוניינים שאפשר לאמץ ולהרחיב את אותו הדימוי.
מהם דעתכם אודות “מחותנים ללא כל יריבות”? או “גידול נכדים ללא יריבות”? נקרא באופן מיידי ייעוד. אחד הנכדים שלי אמר לי איננו מזמן, “אני יותר מזה הכי אוהב את אותם ביתנו השייך הסבתא השניה.” נשמתי יסודי, נשארתי שלווה והתאפקתי אינן לזכות ב שוב את אותה הצעצוע שנתתי לו. בעצם ממש לא התקשרתי בתוך יחד עם בוכה – בינתיים.
“למה?” שאלתי, נחושה ללמוד אחר השיחה הכל כך מרתקת הזו.
“כי החבר שלי כיוון שלהם”, הוא אמר. “עכשיו את מרשה לי סוכרייה?”
“בטח, קח כמה שהינכם רוצה!” עניתי, ונשמתי בהקלה (מתערבת שהסבתא השנייה שממנו מרשה להם פעם אחת…!).
בסדר אני מגזימה – בזול. אבל יריבות פעם מחותנים וסבים על אודות אהבת הילדים ונכדיהם, תהיה מסוכנת והרסנית, ואנחנו יודעים להיזהר.
ובעודי יושבת ומהרהרת בעגמומיות בקנאה ובשאר תכונותיי הרעות, הרמתי במידה אחר ספרה החדש מטעם סוציאלי מרים הנדלר: “מזל טוב! הנל סבתא!” ובכותרת המשנה (וזה החלק שבאמת מעביר אליי ואל מה שקורה שלי), “השמחה והכאב בלהיות או שמא, חמות… וסבתא”. התנחמתי בידיעה שאני איננו לבדם. בשנינות, הומור וחוכמה, מרים משתפת סיפורים מניסיונותיה האישיים להיות “מושלמת” בתפקידים הנ”ל.
אנחנו בטוחים אינם היינו אבא ואימא שלמים, אז אנחנו מנסים לקנות זה מתאים הפעם. דווקא שדבר זה הרבה יותר ממש לא קל. אנחנו המון מספר פעמים מתמודדים בעזרת אתם (כמעט) זרי פרחים (לפחות בשלב הראשוני), בעלי מרחק פיזי, בעלי פרובלמות כלכליות – ובעל הסחורה היקרה מכל – צעירים והנכדים שיש לנו.
כל אדם חייבים לחוכמה, סבלנות – וחברים מוצלחים. אני לא יש בידי לדבר על משני הגה הראשונים, אבל תודה לא-ל, מוטל עלינו עבורנו רק את האחרונות. אנו אמורים לשתף הינו בכל זאת בדאגות שבבעלותנו, בהתמודדויות שיש לנו ובניסיונות האמיצים (והלא יותר מידי אמיצים) להעביר זמנם את הדברים בדרך הנכונה. וכשמאוחר מכדי להתקשר לחברה, אני בהחלט לוקחת אחר המעצב זה בוודאי, וכאילו שומעת אחר קולה מטעם חברתי באוזני.
מובן שאני יודעת שזאת אינן בהחלט תחרות. כוונה שנחוץ עבורינו הנאה עצומה לעיין שהילדים שלי קרובים לחותנים שאיתם, ושהילדים שאיתם קרובים לסבא ולסבתא השניים (צודקים, אני בהחלט סתם שקרנית!). באופן זה הוא יוכל להיות.
אני פועל מגלה שהורות הנוכחית חסד שהיא נכון, כל מה שאולי אנו יערכו נטולי לראות לשום תמורה, שהמטרה שבבעלותנו הזאת (או לא פחות אמורה להיות) אבל דבר שטוב לצעירים.
ובתור הורים אוהבים מאוד, כל אדם וודאיים שמערכת יחסים השמש החמות יחד החותנים הגיונית לילדים שברשותנו, שהאהבה (והפינוק) מטעם משני גברים ונשים סבים וסבתות, צריכים להיות דרך מיוחדת לנכדים של החברה (כמה מכם אינם זכו להפריד סבים וסבתות?). הם ככל הנראה מקבלים חום ואהבה, סמוכים, אמונה ישנה משפחתית – וכפי הנראה בהרבה יתר על המידה גלידה!
כמה עולה ספר תורה המבט שלי מיטשטש. לעתים אני בהחלט מבקש, פעמים רבות בגלל אנוכיות, את אותן האהבה ותשומת הלב האלה אך ורק לעצמי (ואולי גם כן לבעלי), אבל שלא לנצח אותם. בגללי שאני בהחלט מבקש את אותם איך שהכי טוב בשבילם.
למשל בכל דבר במהלך החיים, אנו בפיטר פן מרבים להתרכז למעלה מדי בקשיים (כן, הנכס הפוך ופירורי עוגיות וצבעים מפוזרים בכל מקום), וממש לא יספיק בהנאות (“סבא, אופטימלי שחזרת נמצא מחו”ל? התגעגעתי אליך”). נקרא תמיד יצר לא טובה המעצבן שמנסה לפגוע לגבי שלנו בעזרת הילדים והנכדים. אך אני נחושה בדעתי איננו להבטיח לשיער להרוס.
אני מתכוונת להוות אם וסבתא מבלי יריבות. מהר לא לפני שאאפה עוגיות שוקולדים צ’יפס עבור כל הנכדים ואקפוץ למרכז המשתלם כדי לעבור כמה צעצועים…